|
" יום שישי 11 ביולי , מזג האוויר די יפה, חמים בחוץ, עננים בשמים ורוח קלה נושבת. מכיוון היער נשמעות יריות. כנראה מדובר באימונים שכן ביער יש בסיס "...
במילים אלו נפתח יומנו של קאזימראס סאקוביץ, עיתונאי פולני, שחי בכפר פונר, כעשרה ק"מ מוילנה. מקום שבין השנים 1941- ל- 1944 שימש כגיא ההריגה של יותר ממאה אלף איש, מרביתם הגדול יהודים. סאקוביץ שמבין כי משהו לא תקין מתרחש מעבר לחלונו, החל לרשום
כל מה שראה ושמע. בגלל מחסור בנייר כתב על פיסות נייר זעירות ועל שוליו של לוח שנה ישן. את דפי היומן החביא בתוך בקבוקי לימונדה ריקים וסגר אותם בפקק, אחר כך קבר אותם באדמת גינתו. סה"כ תיעד ביומנו, 835 ימים של רצח עם. התיאור של סאקוביץ שונה מכל מה שאנו בד"כ מכירים על השואה. הוא אינו מתמקד ביהודים, אלא דווקא בתושבי כפרו, הפולנים, (לפני המלחמה, פונר הייתה חלק מפולין), ובליטאים, אותם הוא מתעב, ומאשים בשיתוף פעולה עם הנאצים, ובכך שלמעשה היו המבצעים בפועל של הרצח. יותר מתיאור היסטורי, היומן של סאקוביץ הנו מסמך אנתרפולוגי, שכן הוא מתאר מה עובר על תושבי כפר חקלאי שקט, כאשר בחצר האחורית שלהם נפתח במפתיע מפעל ליצור המוני של רצח. סאקוביץ מתאר איך בהדרגה הופכים התושבים "מאנוסים" למפיקי רווח משניים מהמפעל. אם על ידי מכירת בגדי הנרצחים, אם באמצעות שמירה על גדרות הבסיס, אם באמצעות בישול לרוצחים ועוד כאלו.
הסרט עוקב אחר המתואר ביומן אבל מנסה להעשיר אותו. סאוקיביץ, ממעט בסיפורים אישים, אלא מתמקד בעובדות, כמויות, תיאורים גראפים. הגיבורים של סאקוביץ הם חסרי פנים וזהות. הסרט מנסה לתת שמות ופנים לאותם אנשים.
פגשנו את תושבי פונר, חלקם אף מוזכר בשמם ביומן. לאחר שיחה ראשונית כללית, על אופי החיים בתקופת המלחמה, אימתנו אותם עם היומן, עם העובדות המתארות את שיתוף הפעולה השקט של התושבים. התגובות שקיבלנו שונות ומגוונות ונעות בין הסכמה נכנעת בעובדות, תוך הצדקות של חוסר אונים, לבין הכחשה גורפת של המתואר ביומן. במקביל הבאנו לפונר קבוצה של ניצולים יהודים, שבדרך נס, הצליחו לשרוד את המפגש האישי שלהם עם גיא ההריגה. שמענו מהם את הסיפור האישי שלהם, ואת התחושה שלהם כלפי בני המקום. בין המספרים נמצאים דר' וויליאם גוד, שמעד ונפל לתעלה עשירית שניה לפני שנורה מטח היריות שנועד להפילו לבורות המוות, דינה בייטלר, אז ילדה בת שבע, שנורתה ונפצעה אבל הצליחה לברוח בסיועה של אישה אחרת, ברוך שוב, שהצטרף לפרטיזנים מעט לפני שאמו ואחיותיו נלקחו לפונר, פעולות הפרטיזנים שלקח בהם חלק אף הן מתוארות ביומן, תמר שפירא ,(שמשפחתה מוזכרת ביומן המקורי של סאקוביץ) שהתגוררה בפונר עוד לפני שהתחילו הרציחות, ומוטקה זיידל, שהיה בצוות שהגרמנים העסיקו בשרפת הגופות, על מנת להעלים את הראיות, לפני הגעת הצבא האדום. הקולאז הנרקם מהשילוב של סיפור המקומיים, סיפורם של היהודים, והיומן של סאקוביץ, יוצר מסמך קולנועי נדיר, שהמילה מרגש צרה מלהכיל את גוון הרגשות הרחב שהוא עוטף את הצופה.
הופק בשיתוף ערוץ 8 - נגה תקשורת, שירות הסרטים הישראלי, וסינמטק ירושלים. |