הקרנת הסרט בברלין לוותה בתגובות חמות וביקורות מפרגנות בצורהבלתי רגילה. אולם מעבר לביקורת, מהתקשורת ומיוצרים עמיתים, חוויה גדולה הייתהלנומהמפגש עם הצופים בסרט, ובעיקר עם הצופים הגרמנים. רבים מהםנדהמומהעובדה שסרט המתייחס למלחמת העולם השניה ולשואה אינו עוסקבגרמנים .
העיתון "טאגשפיגל" הגדיר זאת כ "שוק גדול". עד כמה שהדבר נשמעאבסורדי,
לפעמים הרגשנו שחלק מהגרמנים נעלב מכך שהם לא מוזכרים בסרט.
אחדיםביקשו מאיתנו להוסיף כותרת "שתסביר" שהגרמנים היו האחראיםלכל אירועי המלחמה, וקשה היה להבין אם הדרישה הזו נובעת מתוך כעס על אובדןקרדיט, או מחשש שלליברלים גרמנים שיהיה מי שינצל את הסרט המתייחס
ליחסים בין ליטאים, פולנים ויהודים כדי להפחית מחלקם של הגרמנים.
לאחר כל הקרנה התקיימה שיחה עם הקהל. בד"כ הזמן המוקדש לשיחות האלו עומדעל כחצי שעה. במקרה שלנו, כל שיחה ארכה יותרמשעה, וברוב המקרים גירשואותנו מהאולם מפאת הצורך להתחיל הקרנה נוספת.
הקהלרצה לדעת, שאל המון, ביקש לשבח ברוב המקרים ופה ושם גם לרטון.
מאד קסמה לצופיםהעובדה שלא התיימרנו להציג את הסרט כמסמך היסטורי,
אלא כאסופה של זכרונות אישייםוזכרונות קולקטיבים. הצגנו את היומן כעדות בזמן אמתמול עדויות של אירועיםשנחרטו בזכרון לאחר כמעט 60 שנה.
לא פחות מעניין מהמפגש עם הצופים הגרמנים, היה מהפגש עם צופים ליטאיםשהגיעו לסרט. כידוע, שגריר ליטא בברלין אשר הוזמן עלידנו וכבר אישר את הגעתו, ביטלביטל אותה יום לפני ההקרנה. יתכן שעשה זאת בעקבותכתבה שהתפרסמה על הסרטואשר רמזה להאשמות המופנות בסרט כלפי הליטאים. המשעשעבעניין הוא שיום לאחרשהשגריר לא הגיע, התפרסמה כתבת ביקורת באחד העיתונאיםהליטאים הגדולים,
כתבה שהייתה אוהדת במיוחד, שיבחה את הסרט ואף ציינה כי הסרטמציג תיאור אמיתישל האירועים. מבחינתנו זאת הייתה הפתעה כי כלל לא ידענו עלנוכחותו של עיתונאי ליטאי.
בכל אופן, יום לאחר פרסום הכתבה בליטא, קיבלנו טלפוןמהשגרירות הליטאית, שהתנצלהעל כך שהשגריר לא הגיע, וביקשה לשריין כרטיסים לנספחהתרבותי של השגרירות,
שאכן הגיע להקרנה האחרונה של הסרט. הנספח התרבותי מצידו, מיעט לדבר,
אבל במילים שכן אמר, שיבח את הסרט ויוצריו ולא התייחס לתוכןהסרט.
תשובה דיפולמטית? יתכן.
אבל בזה לא נגמרה הפרשה הליטאית. עוד בזמןהצילומים, הבנו מהאנשים, שרצוישהסרט לא יוקרן בליטא. אחדים מהמרואיינים, הביעוחשש רציני מעצם הרעיון שלהקרנה בליטא. רמז לכך אפשר לשמוע בצעקותיה של השיכורההמטיחה אתהאשמות בינקובסקי ובליטאים, תוך שהיא לא מתביישת להגיד למצלמה שעודעלוליםלהרוג אותה על דבריה. אחרים הביעו את חששם בצורה יותר סולידית ונשארומחוץ לסרט. למרות החשש, הזמנו נציגים של פסטבילי הסרטים של ליטא ולטביהלסרט.
עוד לפני שהספקנו לחזור לארץ, כבר זכינו בהזמנה רשמית וחגיגית להקריןאת
הסרט בפסטיבל הקולנוע של ווילנה, בתחילת חודש מאי. זה לא הסתכם בהזמנהשכןהם התאמצו ואיתרו אותנו עוד בברלין כדי לחזק את הזמנתם. גם להם ברורש"מכיווןהיער" עתיד ליצר הרבה כותרות בוילנה, ויש מי שכבר כינה אותו"ג'נין "ג'נין" הליטאי. עבור הפסטיבל ועבור ליטא בכלל, שמתנסה רק בשניםהאחרונות בדמוקרטיהובחופש אומנותי, הקרנת הסרט מהווה סוג של מבחןלבגרות והסובלנות של הציבוראנחנו נוסעים עם הרבה תקווה אבל גם עם לא מעט חשש. למעשה, כשעזבנואת
ליטאבתום הצילומים, היה די ברור לנו שלא נחזור לשם. עוד לא החלטנואםהאפשרות לחזור לליטא עם הסרט היא זכות או חובה. בכל מקרה נגיע לשם,
ונקווהשהכל יעבור בשלום.
|
דף הבית 
קצת עלינו 
צרו קשר 
