19 אוגוסוט 2003. בוקר של קייץ לוהט. את החום והזיעה שוברים מבזקי החדשות, שבאופן לא שכיח מצליחים לעלות חיוך על השפתיים של תושבי ישראל.  לראשונה בתולדות המדינה הצליח שודד מתוחכם לגנוב 4.7 מיליון ש"ח  (כמליון דולר) מהברינקס, חברת אבטחת הכספים הבין לאומית והגדולה בישראל.
כל שעה שחלפה הוסיפה לאגדה, הפרטים נאספו ועברו בלחישות מעריצות מפה לאוזן, והפכו לשיחת היום. דומה שהשוד המזהיר הצליח לעלות את המורל הלאומי, אם יש דבר שכזה. והכל בגלל בחור אחד, אילן שמו, שהצליח לדפוק את המערכת ולעשות שוד מתוחכם בו לא נורתה אף ירייה ולא נפגע אף אדם, רק חברות הביטוח והבנקים הגדולים, ואין דבר יותר משמח מכך, לאזרח הממוצע שומר החוק, שמוצא עצמו נדרס תמיד תחת אותם מוסדות גדולים.
עבר יום עברו יומיים והשודד לא נמצא. הסתבר שהוא פשוט הצליח להתחזות לאדם אחר ולהתקבל לעבודה בברינקס אחרי בדיקות קפדניות (כולל פוליגרף, טביעות אצבעות, מטווחים ועוד), וככה מתחת לאף לקח להם מליון דולר.

לצער כולם, והחידה הגדולה מכולם,  חלפו חמישה ימים, הבחור שכבר טובי חוקרי המשטרה ניבאו שהוא כנראה שוכב כעת על חוף הים במקסיקו, מריץ דרינקים עם שני בלונדיניות בכל צד, הסגיר עצמו למשטרה.

בדיוק בנקודה זו בחרנו להתחיל את הסרט 4.7 מליון. כי בנקודה זו מתחילה המציאות להתערבב עם החלום ההוליוודי ולטשטש את כל הזוהר. כי אילן סגל קופרמן, הגנב המתוחכם שכל המדינה העריצה במהלך חמישה ימים, גדל בשכונת מצוקה בתנאי עוני בלתי נתפסים ונדמה שהשוד הגדול הוא יותר מהכל זעקה בשם כל אותם תושבי השכונה שלו, ושכונות רבות דומות לה, על ההזנחה, על חוסר הסיכוי להתקדם, על הפערים העצומים בחברה הישראלית בין העשירונים העליונים לתחתונים,  על הדרך ללא מוצא שניצבת מולם.

הופק עבור יס דוקו בתמיכת קרן מקור  וקרן תרבות חיפה.